לא פעם עולה השאלה מצד מתרגלים על האופן בו היוגה משפיעה על חיי היומיום. שאלה זו עולה לרוב בקרב מתרגלים מתחילים או בקרב אלו שנשחשפו בעיקר לתרגול הפיזי ופחות לפילוסופיה של היוגה ולהסטוריה המתשרעת על פי הערכות על פני אלפי שנים.
מטרת היוגה על פי הכתבים העתיקים היא לשחרר את האדם מגורמי סבל או גורמים מעכבים ולחיות חיים מאוזנים, בריאים, שלווים ומאושרים. היוגה מספקת את הדרך אשר מורכבת משמונה איברים (אשטנגה יוגה). התרגול על המזרן לרוב כולל את התנוחות (אסאנות) ואת תרגילי הנשימה (פראנאימה) ובכך מתייחס לשני איברים בלבד מתוך השמונה. ששת האיברים האחרים מתורגלים לרוב מחוץ למזרן בחיי היומיום והם כוללים מדיטציה והתנהגות מוסרית עליהם נדבר בפוסטים נפרדים בהמשך.
בפוסט זה נתייחס להשפעותיה של היוגה בחיי היומיום שמתרגלים עשויים לחוות כבר בשנת התרגול הראשונה.
נשימה
הנשימה היא הפעולה הראשונה שמתרחשת בקרב תינוק המגיח לעלם. הנשימה היא זו שמעניקה לנו את אנרגיית החיים. ללא נשימה אין חיים. כשאנחנו מתחילים לתרגל על המזרן ומסנכרנים תנועה לנשימה אנחנו פתאם מבינים מתוך התבוננות אישית כי אנחנו נושמים בצורה לא נכונה או לא יעילה. במקום לנשום דרך האף אנחנו נושמים דרך הפה. הנשיפות שטחיות ולעיתים אנו מפסיקים לנשום מתוך לחץ או פחד. לנשימה יש חשיבות רבה לא רק בשל החמצן המוזרם לגוף בזמן השאיפה אלא גם בשל סילוק הפסולת מהגוף בזמן הנשיפה. על המזרן אנחנו לומדים להאריך את הנשיפה אשר מאפשרת לא רק פסולת מהגוף אלא גם להרגיע את המערכות הגוף באמצעות השפעתה על מערכת העצבים האוטונומית. תרגולי הנשימה על המזרן מאפשרים לנו לנשום נכון ויעיל יותר מחוץ למזרן בחיי היומיום, דבר המאפשר לנו להוריד את רמת המתח ולהזרים יותר אנרגיה לביצוע הפעולות השגרתיות.
מודעות
בעקבות התרגול אנחנו מתחילים להרגיש תחשות שונות ושהגוף מתחיל להתעורר כמו מתרדמה ארוכה. מלבד זאת שהחלה פעילות בגוף בעקבות התרגול, התעוררה בנו גם תשומת הלב. אנחנו שמים לב למה שקורה בתוך גופנו, לתחשות, למחשבות, לתגובות ולפעולות. עם התעוררות תשומת הלב עשויה להתעורר בנו גם הסקרנות לחקור ולהבין את המקור לכל המתחולל בנו ואת הסיבה לאופן בו אנו מגיבים. יחד עם זאת מתגברת המודעות לאופן שבו אנחנו מזינים את הגוף ואת המיינד. אנחנו שמים לב לתזונה, לדיבור הפנימי שאנחנו מנהלים עם עצמנו, לשיחות עם הסביבה.
לאט
סינכרון התנועה עם הנשימה מוביל אתנו להאט את הפעולות שלנו על המזרן וכתוצאה מכך אנו מורידים את הקצב גם בפעולות היומיומיות שלנו כשאנחנו אוכלים, מטיילים, נוהגים, משוחחים, מגיבים. תהליך זה מוביל אותנו להיות מודעים וערים למתחולל בנו ואיתנו. כשמורידים את הקצב ועושים את הדברים לאט יותר אנחנו מסוגלים לראות מה קורה אצלנו במחשבות, בתחשות, ברגשות וכיצד זה משפיע על התגובות ועל הפעולות שלנו בהמשך היום. עם הורדת הקצב אנחנו נכיר ונלמד את עצמנו יותר ויותר. נכיר את הדפוסים, ההרגלים ואת תבניות ההתנהגות.
איפוק
בזמן התרגול אנו ממקדים את תשומת הלב לנשימה בין אם בישיבה שקטה למספר דקות ובין אם במהלך תרגול אסאנות. בזמן המיקוד עולות תחשות שונות, מתבוננים, לא מגיבים, מתאפקים. בזמן התרגול אנו נעים מתנוחה לתנוחה תוך התבוננות במחשבות שעולות במיינד, בתחושות, ברגשות וזאת מבלי להגיב ומתוך איפוק.
אי התגובה במהלך התרגול על המזרן פולשת לחיים היומיומיים אי התגובה מאפשרת לנו לווסת ולהרגיע את המחשבות במיינד ואת התחושות בגוף באמצעות יצירת מרווח בין גירוי לתגובה. מרווח זה מאפשר לנו לפעול מתוך איזון נפשי והבנה ברורה יותר. האיפוק מאפשר לנו להקטין את המקרים בהם אנו מגיבים על פי דפוסים אוטומטים והתניות אשר מובילים לתוצאות הגורמות לאי נחת, לסבל או לא מיטיבות.
נינוחות במאמץ
אחד העקרונות החשובים ליישום במהלך התרגול הוא "יציבות ונינוחות". בכל תנוחה אנחנו נקראים להגיע ליציבות, חוזק ויחד עם זאת להרפות ולשחרר בתוך המאמץ. לאחר שמתרגלים באופן מסור, רציף ולאורך זמן בתנוחות על המזרן אנחנו מתחילים לשלב עקרון זה גם במצבים יומיומיים מחוץ למזרן ומוצאים את הדרך להרפות במצבים של מתח ולחץ. החיפוש אחר הרפייה בתוך המאמץ מאפשר לנו להגיע למצב של נינוחות בתוך אי נוחות והדבר מוביל לתחושה של יצירת מרחב חדש, פתיחות וקבלה.